הרקע של זכויות האדם



הקדמה

זכויות האדם מוגדרות בתור:

"זכויות האדם הבסיסיות שלהן כל אדם זכאי. הן כוללות לעיתים קרובות את הזכות לחיים וחופש, חופש המחשבה והביטוי ושיוויון בפני החוק."

זכויות אדם מבוססות על העיקרון של כבוד לאדם. ההנחה הבסיסית שלהן היא שכל אדם הוא ישות מוסרית והגיונית בעלת זכות להתייחסות בכבוד, הן נקראות זכויות אדם בגלל שהן אוניברסליות. היות שארצות או קבוצות מסוימות נהנות מזכויות מיוחדות שמוענקות רק להן, זכויות אדם הן לכולם.

מלוא התכולה של זכויות האדם היא רחבה הרבה יותר. הן הזכות לבחור וההזדמנות לבחור. הן מתכוונות לחופש לקבל משרה, לאמץ קריירה, לבחור שותף ע"פ בחירה ולגדל ילדים. הן כוללות את הזכות לתנועה ואת הזכות לעבוד באופן ריווחי בלי הטרדה, ניצול והאיום בפיטורים שרירותיים. הן אפילו מאמצות את הזכות לפנאי. בסופו של דבר, זכויות האדם הן הבסיס של כל מה שאנשים מוקירים בדרך חייהם. במחסורן, אושר מתמשך אינו אפשרי בגלל שאין ביטחון אישי, אין חופש ואין הזדמנויות. לכן, אנשים זיהו מזמן את חשיבותן הבסיסית ויצאו להתבטא ולהגן עליהן. הרבה לפני ש"זכויות האדם" התקיימו, נשים וגברים נאבקו ומתו עבור עקרונות אלו.

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם הינה הכלי העולמי הראשי להשגת מטרה זו. הפיסקה הראשונה של הכרזה זו הוא אישור עוצמתי של העקרונות המונחים בליבה של מערכת זכויות האדם המודרנית: "הכרה בכבוד הטבעי לכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי נפקעות הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם."

אבל קיים פער גדול בין הנאמר במטרות האלו וההשגים שלהן בפועל. מיליונים לא חופשיים. הצדק לעיתים לא הוגן, והשלום ממשיך להתחמק מאזורים רבים בעולם. הגישור על הפערים הגדולים בין האידיאל של הצהרת זכויות האדם האוניברסלית לבין המציאות הוא מה שמניע את תומכי זכויות האדם.