ההיסטוריה הקצרה של ההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם

מעשי האכזריות של גרמניה הפשיסטית כנגד מיעוטים ואנשים בעלי דעות שונות משלהם, לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה עוררו תגובות של הלם ואימה ברחבי העולם. לאחר סיום המלחמה האומות המנצחות נפגשו על-מנת לאמץ אמות מידה במטרה למנוע מעשי רצח אלה וכדי לקדם את השלום. התוצאה היתה ייסוד האומות המאוחדות בשנת 1945.

כתב-הזכויות של האומות המאוחדות ייסד שישה גופים עיקריים, שכללו את הוועדה הכללית, ועדת הביטחון, בית המשפט הבינלאומי לצדק, ובהקשר של זכויות אדם – ועדה לעינייני כלכלה וחברה (ECOSOC).

כתב-הזכויות של האו"ם נתן את הכוח לייסוד "ועדות בתחומי כלכלה וחברה ולקידום זכויות אדם ..." אחת מאלה היתה ועדת האו"ם לזכויות אדם. בראשותה של אלינור רוזוולט, לוחמת זכויות אדם ונציגת ארה"ב באו"ם, הועדה החלה לנסח את הטיוטה למסמך שהפך למגילת זכויות האדם האוניברסלית. ההכרזה שב-10 בדצמבר 1948 אומצה על-ידי האומות המאוחדות הינה המסמך האוניברסלי ביותר של זכויות אדם. אלינור רוזוולט, שקיבלה ממנה השראה, קראה לה המגנא כרטא הבינלאומית למין האנושי כולו.

בהקדמה שלה ובסעיף הראשון, ההצהרה מכריזה באופן שאינו משתמע לשתי פנים על הזכויות הטבעיות של כל בני האדם: "התעלמות וזלזול בזכויות האדם הביאו למעשים ברבריים שזעזעו את מצפונו של המין האנושי, ועולם שבו בני האדם יהנו מחופש הדיבור והאמונה ומהחופש מפחד וממחסור הוכרז בתור השאיפה הגבוהה ביותר של האנשים הפשוטים ... כל בני האדם נולדים חופשיים ובעלי כבוד וזכויות שווים".

המדינות החברות באומות המאוחדות התחייבו לעבוד ביחד כדי לקדם את שלושים הסעיפים של זכויות האדם אשר בפעם הראשונה בהיסטוריה נאספו וסודרו במסמך אחד. כתוצאה מכך רבות מזכויות אלה, בצורות שונות, מהוות כיום חלק מחוקי היסוד של מדינות דמוקרטיות.



ב-10 בדצמבר, 1948, האומות המאוחדות אימצו את ההצהרה הכלל עולמית של זכויות האדם;
אלינור רוזוולט מחזיקה בעותק של המסמך שהיא קידמה ללא לאות.